g

חגי תשרי והימים סביב

מאת ד"ר צבי ברק

הימים הנוראים נבדלים משאר חגי ישראל. בעוד החגים האחרים, פסח, שבועות וסוכות ייסודם במאורעות היסטוריים, דתיים ולאומיים – יציאה מעבדות לחירות, מתן תורה בסיני והתגבשות העם בהליכתו במדבר – ניצבים לעומתם הימים הנוראים נישאים בייחודם, כלולים בעולם הרוח והאמונה ונושאים ערכים כלל אנושיים.
אלה נועדו להיות ימים של חשבון נפש לפרט ולכלל, ימי דין ומשפט לאדם מישראל ולכל ברואי תבל.
הימים הנוראים אינם זכר לאירוע לאומי-היסטורי של עם ישראל, אלא ציון דרך במסכת האוניברסאלית של האמונה בייחודו של האל. ימים אלה משופעים בערכים ובהליכות חיים, הבאים להכשיר ולסגל את עם ישראל לייעודו להיות “אור לגויים”.

הימים הנוראים
שני ימי ראש השנה ויום הכיפורים נקראים במסורת היהודית “ימים נוראים” משום שבהם דן האלוקים את ברואיו, “מי יחיה ומי ימות”. לפי המסורת מתחיל דינו של האדם בא’ בתשרי הוא ראש השנה וגזר דינו מסתיים ונחתם ב- י’ בתשרי – יום הכיפורים.
מכאן, המנהג לברך האחד את השני “לשנה טובה תכתבו ותחתמו”.

חודש אלול
שלושים הימים שלפני ראש השנה נחשבים כימים מיוחדים להכנה נפשית לקראת ימי הדין. על כן נאמר שאין ימים יפים מחודש אלול לחשבון נפש, לתשובה על העבר ולקבלה על העתיד. בגלל הימים הנוראים שאחריו, נעשה אלול לחודש הרחמים והסליחות, התשובה וההכנה ליום הדין.
סיבה נוספת לערכו של חודש אלול לסליחה ולרחמים מבוסס על הסיפור כשחטאו ישראל בחטא העגל ונשתברו הלוחות, עלה משה בראש חודש אלול לקבל את הלוחות ושהה שם ארבעים יום – עד יום כיפור.
על פי המסורת, בני ישראל היו נוהגים כל אותם הימים צום ותענית. כשעלה משה להר סיני, תקעו בשופר במחנה להודיע לעם שלא יטעו עוד, ומכאן המנהג לתקוע בשופר החל מראש חודש אלול מידי בוקר. תקיעות השופר באות גם לעורר את העם לתשובה לקראת ימי הדין. (מתבסס על עמוס, פרק ג’ פסוק ו’ -”היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו”).
בעניין זה מעניין לציין שהיום האחרון של חודש אלול שהוא גם היום האחרון של השנה, אין תוקעים בשופר כדי שיהיה מרווח בין תקיעות הרשות של חודש אלול לתקיעות החובה של ראש השנה.
רמז לסגולתו של “אלול” ולקרבה המיוחדת שחלה בו בין כנסת ישראל לדודה הקדוש ברוך הוא, נדרשים ראשי תיבותיו – אני לדודי ודודי לי.
ארבעת היו”דים שבסופי המילים מרמזים על ארבעים ימי התשובה שמראש חודש אלול ועד ליום הכיפורים.
אף מזלו של חודש אלול “בתולה”, נדרש כלפי היותו חודש התשובה על פי הכתוב בספר ירמיה (פרק ל”א פסוק כ”א) “שובי בתולת ישראל, שובי אל עריך אלה”.
בקיצור, על פי מיטב מסורת ישראל, בכל רעיון יש שורה של רמזים לחיזוקו…

מושגים ומנהגים
הסליחות
פיוטים מיוחדים נוהגים לומר בתפילות שלפני הימים הנוראים. פיוטים אלה נקראים “סליחות” על שם תוכנם, שהם בקשת סליחה ומחילה על החטאים והעוונות שעשו ישראל.
התשובה
ומה היא התשובה? עפ”י הרמב”ם – “יעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד…”.
ומה הם עיקרי התשובה?
עזיבת החטא – (הסרת החטא מן המחשבה והחלטה לא לעשות עוד)
החרטה – (הבעת הרע שבחטא והכרה כי יש עליו עונש)
הווידוי – (פירוט החטאים בפה כדי להתבייש בהם והחלטה לא לשוב עוד לאותם דברים). ואין התשובה מועילה אלא לעבירות שבין אדם לאלוהיו.
אבל עבירות שבין אדם לחברו אינן נמחלות לעולם, עד שישיב לכבודו מה שחייב לו, ירצהו ויבקשו שימחל לו. (עפ”י הרמב”ם, כאשר החבר לא רוצה למחול לאחר שלושה ניסיונות- “מניחו והולך לו, וזה שלא מחל – הוא החוטא”).
מכאן התפתח המנהג לבקש סליחה ומחילה בערב יום הכיפורים מההורים, ממורים, מחברים ומידידים, והברכות ל”שנה טובה” משמשות מעין כתב סליחה ומחילה שבין אדם לחברו.

ראש השנה
חג ראש השנה, הנקרא במקרא “יום תרועה” כולל בתוכו שני תכנים עיקריים.
האחד – היותו חג תחילת השנה החדשה. והשני – היותו יום של חשבון הנפש.
טבעי הדבר שבסיום שנה ולקראת שנה חדשה האדם עושה חשבון נפש ומתכנן את השנה הקרובה.
עיתוי ראש השנה נקבע ע”י חכמי המשנה ל- א’ בתשרי להבחין בינו לבין ראש השנה לטבע שהוא בניסן – ראש חודשי השנה, עונת האביב, יציאת מצרים וכו’…
לפי התורה, עיקרו של החג מתבטא בתקיעת שופר וכך נאמר במקרא: “דבר אל בני ישראל לאמור – בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון, זכרון תרועה מקרא קודש (ויקרא כ”ג כ”ג-כ”ה).
וזאת על שום מה?
אחד הנימוקים במחשבת היהדות שראש השנה הוא יום בריאת העולם שהאל מולך עליו וכך דרך מלכים שתוקעים לפניהם בחצוצרות להודיע על תחילת מלכותם.
יום הדין
חכמי המשנה הבליטו את משמעותו של ראש השנה כיום הדין, הן לגבי הפרט והן לגבי הציבור כולו, לעם ישראל ולכל ברואי-תבל כדבריהם – הכל נידונים בראש השנה, וגזר דינם מתחתם ביום הכיפורים.
אחד הפיוטים היפים המתארים במסורת היהודית את ראש השנה – כיום הדין (שבשנים האחרונות הולחן לשיר מדהים, “חברו” בראש למנגינה ותיהנו אף יותר מהמילים…) אומר “וכל באי עולם יעברון לפניו כבני מרון, כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה, ותפקוד נפש כל חי, ותחתוך קצבה לכל בריותיך ותכתוב את גזר דינם. בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון כמה יעברון וכמה יבראון, מי יחיה ומי ימות…”
מושגים ומנהגים
התשליך – טכס הנערך ביום ראשון של החג אחה”צ בו הולכים לשפת הים או הנהר ו”משליכים” את חטאותינו למצולות.
שולחן החג – נוהגים לטבול את החלה בתחילת הסעודה בדבש (ולא, כנהוג במלח) בכדי שתחדש עלינו שנה מתוקה.
אכילת סלק – שיסתלקו שונאינו…
אכילת ראש כבש – שנהיה לראש ולא לזנב…
אכילת רימון – שנרבה זכויות כרימון…
ועוד ועוד… מקפידים לאכול מאכלים מתוקים ולא חמוצים או מרים, רמז לשנה המתוקה, שכולנו ודאי רוצים בה.
עשרת ימי תשובה
הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראים עשרת ימי תשובה וכן נקראים “בין כסה לעשור” שכינויו של ראש השנה “כסה” על פי הכתוב “תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו” (תהלים פ”א ד’) ו”עשור” – הוא יום העשירי בחודש, יום הכיפורים. ימים אלה הם חלק מן הימים הנוראים, מרבים בהם בנתינת צדקה ועשיית חסד, ומברכים איש את רעהו בברכת “גמר חתימה טובה” מתום אמונה שכבר נכתבו לטובה בראש השנה ועתה הוא גמר חתימה.

מושגים ומנהגים
שבת שובה
השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת “שבת שובה” על שם ההפטרה שקוראים בשבת זו ויש הקוראים לשבת “שבת שובה”.
כפרות
מנהג שבו אתה נוטל תרנגולת מסובב מעל הראש ואומר “זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילד למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום” ונהוג לתת מבשר עוף הכפרות לעניים.
צדקה
רבים התנגדו למנהג זה ובמקומו ערכו פדיון כפרות דהיינו, לתת את תמורת התרנגול לכפרות לצדקה.
סעודה מפסקת
הסעודה המתקיימת ערב יום הכיפורים לקראת הצום הגדול.
בגדי לבן
בערב יום כיפור נוהגים להתלבש בלבן אם מהטעם שהלבן מזכיר תכריכים והאדם נזכר ביום מותו
ויתעורר לתשובה ואם שהבגד הלבן רומז שהאדם יצא זכאי בדין.

יום הכיפורים

עם רדת היום ושקיעת שמשו של יום ט’ בתשרי מתקדש ונכנס לתוקפו היום המקודש ביותר בדת ישראל – יום הכיפורים. יום זה נחשב ליום של סליחה ומחילה על עבירות שבין אדם לאלוהיו ואילו על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שיבקש סליחת חברו.

מושגים ומנהגים
כל נדרי – תפילה מרגשת הפותחת את יום הכיפורים ובו התרת הנדרים והשבועות שנדר אדם על עצמו “וכל נדרי” בא להתירם.
צום – האדם שרוי בצום מוחלט ובעינוי נפש ומקדיש כל כולו להיטהרות ולהתקדשות כדי לכפר על חטאי כל השנה.
נעילה – התפילה הנועלת את יום הכיפורים על שם נעילת שערי בית המקדש בתום עבודת יום הכיפורים. הבקשה של הקהל – “פתח לנו שער בעת נעילת שער, כי פנה יום”.
תקיעת השופר – תקיעת השופר מבשרת את סיום יום הכיפורים וסיום הצום.

שנה טובה וגמר חתימה טובה,
שלכם,
צביקה ברק

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support